ברוכים הבאים ל'פנינה' של דפנה בלזר – דפנה בלזר, M.A במסלול דוקטורט בהתפתחות הילד, יועצת חינוכית מוסמכת של משרד העבודה והרווחה, לגננות, הורים וצוותים חינוכיים, תואר B.E.D בחינוך והוראה לגיל הרך, גננת ראשית ברשת גן ירוק בטבע.

והשבוע אעסוק בדחיינות.
אחת התופעות המאפיינות אנשים עם הפרעות קשב וריכוז היא דחיינות.

"מחר אני אתחיל", "שבוע הבא".. "אחרי החגים".. הנטיה הלא נגמרת הזו לדחות את המשימות שלנו ל"יום אחר" גורמת לכך שהיום הזה לא בא.
אז מהי הדחיינות הזו ? ואיך מתמודדים איתה?

דחיינות מוגדרת כקושי לסיים משימה מסוימת בפרק הזמן שהוקצב לה.

דחיינות היא תופעה אנושית נפוצה, שבה אדם דוחה לעתיד משימה שהוא אמור להתמקד בה עכשיו, בדרך כלל לטובת פעילות אחרת, יותר מהנה ופחות מאמצת.

לרובנו, יש מגוון אסטרטגיות הימנעות מפעילויות שאנחנו תופסים כמטלות שחייבים לעשות.

כולנו נוטים לדחות מטלות שאינן חביבות עלינו, אך כאשר הדחיינות גורמת לפגיעה בתפקוד, חשוב לטפל בה.

בהתמודדות עם דחיינות בלימודים למשל, כדאי לזהות את הדרך בה אנחנו תופסים את המטלות הלימודיות ולהגמיש אותן.

חשוב להכין סדרי עדיפויות ולפרק את המטלה לשלבים ולהגדיר כל אחד מהם כיעד בפני עצמו ולתת לעצמנו חיזוק לאחר ביצוע המשימה.
אז מה הן הסיבות לדחיינות ?
ציפיות -המתייחסות להערכה הפנימית לגבי היכולות שלנו להשיג את המטרה.

משמעת- לרובנו קשה להיות ממושמעים כדי לבצע פעולות מאתגרות שמובילות , לצעד נוסף לעבר השגת המטרות שלנו.

מותר שיהיו לנו ספקות, אפשר לרפות ידיים ולשחרר מאמצים מדי פעם.
אך, האתגר הוא לא לברוח לתירוצים, להמנעות,
מה שמאתגר ממש זה לשמר תקווה פנימית.
זמן- יש אנשים של ריצות קצרות ויש כאלה של מרתונים.
כאשר המטרה תהליכית, המשכית ורחוקה מבחינת משך הזמן שנדרש להשלמה, נדרשים האצנים המהירים, שעובדים מצוין תחת לחץ, קור רוח והתמדה.
משכי זמן ארוכים הם מקור בלתי נדלה לדחיינות, בעיקר לאור המחסור בחיזוקים נקודתיים שניתנים לאורך הדרך.
אימפולסיביות – אם אתם אימפולסיבים, אתם יודעים היטב כמה קשה להישאר ממוקד במטרה אחת, לאורך זמן, מבלי שגירויים אחרים, יסיטו אתכם ממנה.

הנחת היסוד היא שביצוע משימות קשות מסב לנו רגשות לא נעימים, כמו שעמום, תסכול והתנגדות.
הפרעת קשב וריכוז, שאובחנה בילדות מלווה גם בבגרות.
תלמידים עם ADHD צריכים לרוב להשקיע מאמצים רבים יותר מאחרים, כדי לעמוד במטלות הלימודים האקדמאים.

לכן מאד חשוב, שתהיה הכרה בקשיים שמציבה הפרעת הקשב ויש לבנות תוכנית לימודית מותאמת העומדת בבסיס התמודדות יעילה:
ארגון סביבת לימודים, שימוש בהקלות והתאמות שניתנות אחרי שעושים אבחון פסיכו- דידקטי, ושימוש בתרופות .

ממחקר חדשני שנעשה בקרב מאות סטודנטים, עולה כי, שככל שתחושות השליטה והחשיבות האישית של המשימה נמוכות, כך גוברת הדחיינות כלפיה. וכשהסטודנטים הרגישו שיש להם עניין אישי ותחושת שליטה גבוהה במשימות, הם נטו לדחות אותן פחות.
אז, המלצתי היא:
‏ נהלו את המצב, תכננו, או שתעזרו במישהו, שתוכלו לתעדף את סדרי העדיפויות שלכם, תחלקו את המשימות שיהיו ברי יישום ותצליחו לעמוד בהם עד סיומם.
‏
‏שיהיה שבוע מתוכנן של עשייה ונפלא לכולם